טרולו ישראל בע"מ ואח' נ' אוסדון ואח'

פסק דין

בפניי ערעור שהגישה המערערת על החלטת כב' הרשם יובל גזית (כתוארו אז) מיום 27.6.10, לפיה התקבלה ההתנגדות שהגיש המשיב בטענת הזיוף שהועלתה על ידו במסגרת ההתנגדות שהגיש (ת"ט 20732-03-10).

עיקר טענתה של המערערת במסגרת הערעור שהגישה הינה כי לאחר שדחה הרשם הנכבד טענתו של המשיב כי השיקים אינם סחירים, היה מקום לדחות ההתנגדות במלואה, שכן ממילא לא תהא כל נפקות מעשית גם אם תוכח טענתו של המשיב כי חתימתו זויפה.

שהרי, טענתו של המשיב בעניין הזיוף הינה כי ע"ג השיק הוספה המילה "פקודת", מיד לאחר הכיתוב "שלמו ל" שהודפס במקור על השיק, ומעליה הוספה חתימה הנחזית כחתימת המשיב.

ואולם, טוענת המערערת, כי גם אם תוכח טענת הזיוף, הרי שממילא כך או כך קבע הרשם בהחלטתו כי סחרותם של השיקים לא הוגבלה, ומשכך לטענתה אין בטענת הגנה כדי להוות הגנה כלשהיא בפני התביעה.

בהתאם להחלטתי מיום 31.8.10, הגיש המשיב עיקרי טיעון בכתב מטעמו.

המשיב הוסיף והגיש ערעור שכנגד במסגרתו הועלו על ידו אותן הטענות שהעלה במסגרת עיקרי הטיעון שהגיש הקשורות עם קביעת הרשם בקשר עם סחרותם של השיקים.

לפיכך, ולנוכח זהות הטענות לא מצאתי מקום להוסיף ולקבל תגובה נוספת מטעם המערערת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי, ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי לדחות את הערעור שהגישה המערערת ולקבל את הערעור שכנגד שהגיש המשיב, כפי שיוסבר להלן.

כפי שציינתי לעיל, טענתה של המערערת הינה כי אף אם תוכח טענת הזיוף הנטענת על ידי המשיב, גם אז לנוכח החלטת הרשם בדבר סחרותם של השיקים, אזי לא תהווה הטענה הגנה בפני התביעה. אולם, בטיעון זה מתעלמת המערערת מכך שמקום בו תוכח טענת הזיוף הנטענת, אפשר ויעלו שאלות בדבר מעמדה של המערערת כאוחזת בשטר, לנוכח העובדה שהשטר לא היה תקין ושלם בעת נטילתו, כמו גם שאלות נוספות בסוגיות כגון תום לב וכד'. לפיכך, אין בידי לקבל טענת המערערת כי הוכחת טענת הזיוף תוביל ממילא לתוצאה של קבלת התביעה כנגד המשיב.

באשר לערעור שכנגד – הנני סבור כי לנוכח העובדה שטענת הזיוף וכן הטענה בדבר הסחרות של השיקים שלובות זו בזו (שברי הטענה כי המילים המגבילות לכאורה את הסחרות הן אלה שזויפו), מן הראוי היה ליתן למשיב הרשות להתגונן גם בטענה בדבר כוונתו להגביל סחרותם של השיקים.

לפיכך, משממילא ניתנה הרשות להתגונן בטענת הזיוף, ומשטענה זו שלובה בטענה בעניין הסחרות, הרי שיש ליתן למשיב הרשות להתגונן גם בטענה אחרונה זו.

אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית הערעור שהגישה המערערת וכן על קבלת הערעור שכנגד שהגיש המשיב.

בנסיבות איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"א, 10 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: